עדי כרמון סקופ

לפני שהתחלתי לדבר על “טכנולוגיה אנושית”, חקרתי אותה על בשרי. כשהבן הבכור שלי נולד, החלטתי לעזוב את ההייטק, רציתי לחקור את האימהות במקביל לקריירה שלי והאמנתי שאני יכולה לזכות בטוב מכל העולמות.

​

וכך יצא כשהקמתי את הסטארט-אפ שלי ביחד עם עוד שותפים, הייתי אמא לתינוק, תוך כדי גיוס של 8 מיליון דולר וניהול של 60 עובדים. אבל גם שם הרגשתי שזה לא מדויק. שעדיין יש את המונח "עובדים" ואנשים נדרשים לעבוד שעות ארוכות בחברה שאני הקמתי. לא הסתדר לי.

​

אז הלכתי והקמתי תנועה לקיצור יום העבודה ל 6 שעות והתראיינתי בכל מקום אפשרי כדי להעלות את המודעות לזה שזה אפשרי. אבל אז היה לי רעבה גדול יותר לחקור איך בכלל לא להסתכל על שעות, אלא למצוא את המוטיבציה הפנימית שלי ושל כל בן אדם ולהתחבר אל המקום הזה. שיש בו כל כך הרבה תשוקה, שכבר לא מתייחסים בכלל לכמות השעות.

והעבודה היא בכלל יצירה, והמשימות מורגישות כמו שליחות.

 

אז פיתחתי (למעשה גיליתי) את המתכון, שזו מפה פנימית של איך אנחנו מתחברים למוטיבציה שלנו, למקור האנרגיה הפנימי שמטעין אותנו, כך שלא צריך בוסים או סמכות בשביל שנפעל ונביא את עצמנו לידי ביטוי בעולם. ואז משם חברתי אל שותפי רונן גפני, הקמנו את Wonderland שזו קהילה של יזמי עתיד, בנינו כפרים דיגיטליים כדי שקהילות העתיד יוכלו לחקור, ללמוד וליצור ביחדף בנינו מודלים כלכליים חדשים של תגמול ויש לנו פודקאסט משותף.

 

אני מזמינה אתכם להיכנס לתוך העולם שלי, זה שמחבר בין אנושיות, תודעה וטכנולוגיה, עולם שבו אני יודעת שאנחנו יכולים ליצור את המציאות שבה כל אחד ואחת פועלים מתוך תשוקה, עם מבני התארגנות ללא היררכיה ומודלים של תגמול חדשניים.