על חכמת גיל המעבר

מה אם גיל המעבר הוא שער שאנחנו נמנעות לעבור דרכו?

בעוד כמה חודשים אני אהיה בת 50 ובשבועות האחרונים אני חווה תסמינים של גיל המעבר. זה מתבטא בעיקר בגלי חום שמגיעים שלוש פעמים בשעה, גל ששוטף אותי מלמטה למעלה כמו גחלים בוערות מתוך הגוף שלי. כשהלילה מגיע, גלי החום מפריעים לי להירדם ומייצרים פתח אל התקפי חרדה קלים.

זו ללא ספק, חוויה לא נעימה בכלל, והיא אחת מ 80 תסמינים שמתועדים כחלק מהחבילה הזו שנקראת גיל המעבר.

הנושא הזה של גיל המעבר ממש מתפוצץ בזמן האחרון, הרבה בזכות הפודקאסט של חברתי הילה כרמל וסלעית גרנית בשם "גיל המעבר" (כמו מעבר להרי החושך). ועם מחזור בא והולך ותסמינים שהופיעו, אני יכולה לומר באופן רשמי שאני נמנית כחברה חדשה במועדון הזה.

הפתרון המוצע בשלב כזה או אחר הוא לקחת הורמונים, זה מה שרוב חברותיי עושות וגם ההמלצה של חברותיי בפודקאסט.

אני תוהה אם במהלך השנים האלו, שבהן נשים חוות מצבי רוח משתנים, אובדן זכרון ונדודי שינה (בין היתר), נכון לנסות להיעזר בתרופות כדי לצלוח אותה או שמא להיכנס בקפיצת ראש לתוכה. ואני נכנסת לשאלה הזו בסקרנות וחקרנות עם כוונה לשתף אתכם, מדי פעם, בתובנות שאאסוף לאורך הדרך.

אולי, תקופת המעבר הזו, היא בעצם הזמנה להיכנס דרך פורטל שיעביר אותי מלהיות אישה פוריה ולהיהפך ל elder -ית, לזיקנת שבט, לתפקיד שהוא רחוק מלהיות נחשק או סקסי או טרנדי, אבל זה מה שבעצם גיל 50 והשנים שאחרי יביאו לפתחי?

מין חוכמת חיים כזו, איזה חיבור למורשת עתיקה שבה נשים נכנסו לשלב השלישי של חייהן, העמיקו חיבורים, הורידו מידעים, קיימו טקסים, והגיעו לאיזו תבונה ששמורה למי שמוכנות לוותר על מעיין הנעורים, בתמורה לחוכמה שבזיקנה?

אני נזכרת בשלושת הלידות שלי ומרגישה שעולים מתוכי אותם קולות.

בלידה הראשונה, כשכאב לי, שקלתי אם לקחת אפידורל, והמיילדת ממש דחפה אותי לקחת אותו. בשתי הלידות הבאות, עשיתי הסכם עם עצמי שאני לא אקח אפידורל, ואתמודד עם מה שיבוא, כמו יתר הנשים לפניי שילדו לידות טבעיות, ללא חומרים משככים.

הלידות האלו, ללא אפידורל, היו כואבות וסופר עוצמתיות. 

עד היום, כשאני נאלצת להתמודד עם אתגר משמעותי, אני חוזרת לאותם רגעים של הצירים לפני הלידה, רגעים שבהם הייתי fierce and unstoppable, רגעים שבהם התחברתי לאיזה ידע עתיק שהיה לי, שהגוף שלי ידע שאני מסוגלת לעבור דרך הכאב ושיש שם עוצמות שאני הולכת לגלות על עצמי.

ואולי, גיל המעבר הוא כמו לידה, אבל במקום ללדת תינוק, זו בעצם לידה של הגלגול הבא של עצמי?

ואם זה השער שאני עוברת דרכו, אז אולי יש פרקטיקות ומידעים שיעזרו לי לצלוח את התקופה הזו, כשם שאלדריות צולחות אותה באפריקה או במזרח הרחוק?

לדוגמה, בן הזוג שלי לימד אותי פרקטיקה איורוודית שבשביל לקרר את הגוף במהלך גל חום, אני מעגלת את הלשון ונושמת עם פה פתוח דרך הלשון פנימה והחוצה, ממש כמו שכלב מקרר את הגוף שלו דרך הלשון. מלבד זה שאני נראית ווירדו, זה ממש עובד ועוזר להקל על גל החום שמגיע אלי.

אני יודעת, הטקסט הזה עשוי להתיישן רע, ואני ממש לא מתכוונת לצאת כנגד הורמונים כשם שאני לא יוצאת נגד אפידורל. אני בתחילת הדרך ואינני שופטת אף אחת שבוחרת במסלול התרופתי, יתכן ואני גם אבחר בו.

אבל....

יש בי איזה קול שמבקש לחקור ולדבר עם הגוף שלי, להבין מה זה השער הזה ואיזו ברכה הוא מביא לפתחי, ביחד עם אותם 80 תופעות לוואי קשוחות.

אז אני מתכוונת לצאת למסע קשוח, מאתגר, לאו דווקא פוטוגני, שבו אני אנסה להתמודד עם הכלים שיש לי - עם הגוף שלי שמדבר אלי, עם מידעים ופרקטיקות עתיקות שאולי תועדו בספרים איורוודיים ואחרים, ועם הבטחה לעצמי שאני אקשיב ללב ולגוף שיודעים. אין לי אג'נדה להיות "טבעית", ויתכן ואני אגיע למסקנה שהכי נכון לקחת הורמונים, אבל אני מזמינה שיח מקביל של מידע ופרקטיקות עתיקות למסע הזה, רגע לפני שהמדע המודרני הוא הפתרון עבורי.

ואם אתם גברים שקוראים אותי, תהיו רכים ומכילים יותר מאי פעם עם אהובתכם. זו תקופה מאתגרת עבורה, גם היא לא מכירה את עצמה ועוברת דרך שער של לידה מחדש.